<h1>ראבי"ה סימן תק"ח</h1>
<h2>דף צט:</h2>
לא יאכל אדם בערבי שבתות ובערבי ימים טובים מן המנחה ולמעלה, דהיינו מתשע שעות ומחצה, כדי שיכנס לשבת כשהוא תאב דברי רבי יהודה רבי יוסי אומר אוכל והולך עד שתחשך. והילכתא כרבי יוסי. והני מילי בערבי שבתות וימים טובים, אבל בערב פסח מודה רבי יוסי דמהתחלת שעה עשירית, דהיינו סמוך למנחה, אסור לאכול. ולרבי יוסי אפילו לכתחלה סבירא ליה דאוכל והולך, כדאמרינן [ק' ע"ב] ושוין שמתחילין אימת אילימא בערבי שבתות ובערבי ימים טובים הא פליג רבי יהודה, מכלל דלרבי יוסי מתחיל. [ק' ע"א] ואם מתחיל בהיתרא לאכול ומשכה סעודתו עד הלילה הלכה כרבי יהודה בערב פסח. ועוקר שלחנו מלפניו ומפסיק, ומברך ברכת המזון ומתפלל מעריב, ותו הדר מסדר שלחנו לכבוד יום טוב של פסח, שיראה שהביאו לכבוד יום טוב. ואם שאר יום טוב הוא או שבת פורס רק מפה ומקדש ואוכל, ולית הילכתא כההיא ברייתא דלקמן [ק"ב ע"א] תניא בני חבורה שהיו מסובים וכו'. ומיהו הא גמרינן מינה דהיכא דגמרו סעודתם מקמי בין השמשות ואדהכי והכי קידש יומא מברכין תחלה ברכת המזון וברכות שלאחריו, ועל כוס שני מקדש, [ד]הילכתא כרבי יוסי. ובהלכות גדולות פירש פורס מפה ומברכין קידוש והמוציא וגומר סעודתו [ו]מברך ברכת המזון. וכל הני דכתבינן מיירי כשהתפלל מנחה, כדתנן [שבת ט' ע"ב] לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל וכו' עד ולא לאכול (וכו'). ואנו שיש לנו שלחנות גדולות נוהגין לסדרו מערב שבת, כדי שיברכוהו המלאכים המלווין לו לאדם ויאמרו כן תזכה לשבת הבאה. ומיהו פורסים שתי מפות, שסילוק המפה הוא במקום סידור השלחן. ויש שפותרים שהוא זכר למן שהיה מכוסה למעלה ולמטה בטל.
<h2>דף ק:</h2>
וכי מקדש על היין [פטר את היין שבתוך המזון וגם שלאחר הסעודה עד ברכת המזון, דתנן [ברכות מ"ב ע"א] בירך על היין שלפני המזון] פטר את היין שלאחר המזון, והיא לפני ברכת המזון, מאי טעמא דשניהם לשתות, וכל שכן שפוטר את היין שבתוך הסעודה הבא לשרות, ועדיף לשתות מלשרות. אבל הא מיבעיא לן בפרק כיצד מברכין [שם ע"ב] אם יין שבתוך המזון פוטר את שלאחר המזון או לא, משום שלשרות גרע מלשתות, ופליגי בה אמוראי התם, והלכתא שאינו פוטר. יין שבתוך המזון אין צריך ברכה לאחריו, דברכת המזון פוטרתו. ויין שלפני המזון בשבתות וימים טובים או בכל עת שדעת אדם עצמו קובע על היין אינו טעון ברכה לאחריו, שאם היה טעון ברכה לאחריו לא היה פוטר שבתוך המזון. והא דאמרינן יין שלפני המזון פוטר את שלאחר המזון הא אוקימנא התם [שם] דוקא בשבתות וימים טובים ושעת הקזת דם וכשיוצא מבית המרחץ שאדם קובע סעודה על היין. אבל מכיון דאמר שטוף כסא ונברך ברכת המזון איתסר ליה למישתי בלא ברכת היין, דהילכתא כרב ברונא ורב חננאל תלמידי דרב, כדאמרינן לקמן בפרקין [ק"ג ע"ב] וטעמא משום דעקר דעתיה ממישתיה.
<h2>דף קב:</h2>
ולא תקשה לך למה נשתנה ברכת המזון מקידוש והבדלה, שאינו מברך בורא פרי הגפן קודם לברכת המזון, דהתם טעמא כדמפרש בית הלל [לקמן קי"ד ע"א] שהיין גורם לקידוש שיאמר, ואם אין לו יין הפת הוא גורם במקום היין, וכן בהבדלה בעינן יין או חילופו חמר מדינה, ואם אין לו כל אלו אין קידוש ואין הבדלה, כדחזינן מאמימר דבת טוות [לקמן ק"ז ע"א]. אבל ברכת המזון אף על גב שמצוה לחזור אחר יין, כדאמרינן [לקמן ק"ה ע"ב] ברכת המזון טעונה כוס, מיהו אם אין לו אף על פי כן חייב לברך ברכת המזון.
<h2>דף קה.</h2>
ולהבדלה אם התחיל מבעוד יום ומשכה סעודתו עד שחשיכה אין מפסיקין, אלא גומר סעודתו ומברך ברכת המזון ושוב מבדיל.
וכבוד יום קודם לכבוד לילה, אין לו אלא כוס אחד קידוש היום קודם לכיבוד הלילה ולכיבוד היום. [ע"ב] ולא שבקינן ליה עד למחר למיעבד ביה תרתי דחביבה מצוה בשעתה.
<h2>דף קו.</h2>
וקידוש מנלן, מדתניא זכור את יום השבת לקדשו זכרהו על היין. ובהלכות גדולות כתב אין לי אלא בשבת, חג המצות מנין תלמוד לומר [דברים ט"ז] למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים, חג השבועות מנין תלמוד לומר [שם י"ב] וזכרת כי עבד היית במצרים ושמרת ועשית וגו', חג הסוכות מנין תלמוד לומר [שם ט"ו] וזכרת כי עבד היית [בארץ מצרים ויפדך ה' אלהיך] וגו'. ומנלן דבחג הסוכות קאי, מקרא דעילויה [שם] העניק תעניק לו וגו', וכתיב [שם ט"ז] חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים. ואף על גב דמדכיר בקידושא צריך לאדכורי בצלותא ובברכת המזון, מאי טעמא, זכור וזכרת תרי קראי כתיבי. ואתו כולהו מועדות ילפי משבת, מה שבת בתפלה ועל הכוס [אף יום טוב בתפלה ועל הכוס]. ותניא בתוספתא זכור את יום השבת לקדשו אין לי אלא בלילה ביום מנין תלמוד לומר זכור את יום וגו', וביום מאי מברך אמר רב יהודה אמר רב בורא פרי הגפן. פירוש שאף על פי שאמר רבי [חייא] [ברכות מ"א ע"א] כל המוקדם בפסוק קודם לברכה ארץ חטה ושעורה וגפן וגו', הכא משום היכר מקדימין לגפן המשמח אלהים ואנשים, והוא סימן לשבת ויום טוב, דכתיב [משלי י'] ולא יוסיף עצב בה. ומשום שמחה מברך בקול רם ו[מ]גיד בה, כ[עובדא] דרב אשי. ורב אשי אגיד ביה בניהוג העולם, ולא שמשום הכא אגיד ביה עד דלישמע מאי קאמרי, אלא אמר בלבו בעוד שאמשוך בו בניהוג הכל אשמע מה יתחילו לומר. ובמכילתא [יתרו פ"ז] תניא זכור את יום השבת לקדשו וגו' אין לי אלא שבת ימים טובים מנין תלמוד לומר [ויקרא כ"ג] אלה מועדי ה'. ונראה לי דבעי למילף כולהו מועדות מהדדי בהקישא דרבי יונה [בפרק ראשון דראש השנה ד' ע"ב] ובפרק ראשון דשבועות [י' ע"א].
והא דאמרינן בשבת ויכולו בבית הכנסת אחר תפילה וגם בקידוש' פירשתי בתשובתי בענין שבת. וגם בתפלה אומרים ויכולו.
<h2>דף קיז:</h2>
ובירושלמי פרק ערבי פסחים גרסינן כיצד קדושת היום אמר רבי זירא קידוש היום אשר בחר בנו מכל עם ורוממנו מכל לשון וקדשנו במצותיו, בצלותא אתה בחרתנו וקדשתנו במצותיך. רב אחא בר יעקב אמר צריך שיזכיר בקידוש יציאת מצרים אתיא זכירה זכירה כתיב התם גבי קידוש היום [שמות כ'] זכור את יום השבת זכרהו על היין בכניסתו לקדשיהו על שלחנו וכתיב [שם י"ג] זכור את [ה]יום הזה אשר יצאתם ממצרים. ואפילו יחיד כי מקדש לחודיה צריך לומר אשר בחר בנו לשון רבים, דאמר רב שמואל לעולם אל יוציא אדם עצמו מן הכלל. עד כאן לשון הירושלמי.
והא דאמרינן ביום טוב אשר בחר בנו מכל עם [ורוממנו מכל] וכו' ולא בשבת, משום ד(ב)שבת קביעא וקיימא, אבל מועדות שתלויים בקביעות בית דין היינו בחר בנו ורוממנו, כדכתיב [דברים ד'] כי הוא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים. והא דאמרינן בקידושא כי הוא יום תחלה למקראי קודש וכו' הכי פירושא השבת קודמת בפרשה לסדר מועדים, שנאמר בהם [ויקרא כ"ג] (אלה) מועדי ד' אשר תקראו אותם מקראי קדש [אלה הם מועדי] וגו', וגם שבת בראשית קדמה לכולם והוקדשה מאז. והנה היא תחלה למקראי קודש שהם המועדות, והם זכר ליציאת מצרים. [אבל שבת עצמה אינה זכר ליציאת מצרים אלא זכרון למעשה בראשית, שנאמר [בראשית ב'] ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלהים לעשות, הרי שהשבת היא זכר למעשה בראשית]. ויש מפרש מקרא זה מסורס, ויברך אלהים את יום השביעי כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא ויקדש אותו לעשות אותו קודש לדורות הבאים. ויש מפרשים שהשבת עצמו זכר ליציאת מצרים שנאמר במשנה תורה [דברים ה'] שמור את יום השבת לקדשו [וגו'] וזכרת כי עבד היית במצרים, וכשנחים בשבת מעבודת טורח החול מוזכרים שכך נחו אבותיהם בצאתם ממצרים ויצאו מעבדות לחירות.
